הבדלים בין אישיים והקשר לסטרס ולטראומה

סוגיה שמטרידה אותי ובתקופה האחרונה עולה שוב ושוב אצל הורים שאני מלווה.

יש תינוקות דוגמני שינה. מרגע הלידה מורגש מאוד שהם "נולדו לישון". אפשר להניח אותם במיטה והם נרדמים. אפשר גם בהנקה, במנשא, וגם בכל מקום אחר. בלי קשר למידת ואופן הסיוע, ובלי קשר למקום שבו נמצאים, הם נרדמים תוך זמן קצר יחסית, ישנים בנינוחות לאורך היום, בפרקי זמן ממושכים בלילה, וגם לאורך היום הם נינוחים יחסית.

לעומתם, יש תינוקות שמאוד מתקשים להירדם, סוערים בניסיונות השכבה, מתקשים להתנחם בסיוע, דרוש להם זמן רב לשקוע לשינה, והם מקיצים תוך זמן קצר יחסית ביום, וגם הלילה שלנו איתם מקוטע, רע ונורא.

ההורים לדוגמני השינה, בטוחים שהם עצמם אלופי שינה ושהם פיצחו את השיטה (תרגיעו). הם מתהלכים בינינו בנינוחות, וברוגע, אולי לא מעריכים די הצורך את המזל הגדול שנפל בחלקם. אולי הם מתלוננים כשהתינוק ישן היום רק שעה בבוקר, או רק שעתיים בשנ"צ. אולי נורא קשה להם להתמודד עם היקיצה הבודדת, דווקא ב-1 בלילה, בדיוק שעה אחרי ששכבו לישון בעצמם (לא שופט, אבל בחייאת תסתכלו סביב).

ההורים למתקשים לשקוע, פשוט לא מבינים איך זה אפשרי. עושים כל מה שאפשר, וכמה שאפשר, נותנים את הנשמה ואת הלב, ושורדים יום ביומו מרגישים כמו זומבים. אבל מעבר לקושי הפיסי והרגשי של החיים נטולי השינה כאילו היינו מרגלים שנתפסו וזוכים לטיפול מסור במרתפי עינויים, יש הורים שחווים חרדה מאוד גדולה מעצם העובדה שהתינוק.ת שלהם לא ישנ.ה די הצורך מחשש לפגיעה אנושה בהתפתחות.

וזה מטריד אותי מאוד שהורים כל כך חרדים, בעיקר משום שהסיבה לחרדה נובעת מהפצה של מסרים שגויים ולא אחראיים בנוגע לשינה של תינוקות, וגם בכי. מתוך ההבנה ששינה חשובה להתפתחות, התפתחו אמירות שקושרות שינה מועטת לפגיעה בהתפתחות, קביעות נחרצות לגבי הסכנות של בכי, ושימוש מוגזם ולא קשור במילה טראומה.

נתקלתן במשפטים דומים? אילו משפטים אתן שומעות בסביבה?

יכול להיות שגם אתן בחרדה מסיבות דומות?

יאיר סהר, פסיכולוג, להיות בהורות מקרבת