אנחנו בחדר וההירדמות ארוכה מאוד

מדוע לוקח להם שעתיים להירדם?

פעמים רבות הנוכחות שלנו בחדר דווקא מעודדת את הילדים להישאר ערים, משום שכל עוד הם ערים הפרידה נדחית. מצד שני, יציאה מהחדר עלולה לגרור יציאה מהמיטה אחריכם, גם כאן המטרה תהיה להמנע מהפרידה הארוכה.

כדי לאפשר הירדמות מהירה יותר, חשוב לחזק את הביטחון של הילדים בנוכחות שלנו גם כאשר אנחנו לא בחדר. הביטחון הזה יאפשר לנו להגמיש ולאמן את "שריר ההמתנה".

בחירת ההתנהלות שלנו תלויה במאפייני הילדים והסיטואציה. באופן כללי המטרה תהיה להתרחק ולהתקרב לסירוגין, כך שתתפתח אצלם התחושה הפנימית שכאשר אנחנו מתרחקים ואף יוצאים מהחדר, מדובר במצב זמני.

איך עושים את זה? מתרחקים ממיטת הילדים בחדר ובהדרגה גם יוצאים מהחדר - מתוך אמירה ברורה ש"אני עוד מעט חוזרת לבדוק מה שלומך". כמובן שכאשר ישנה הפנמה של הרעיון, אין צורך לחזור על המשפט בכל יציאה. הכללים שכדאי לזכור: 1. כל יציאה מהחדר צריכה להיות קצרה דיה מתוך שאיפה שהילד יישאר עדיין במיטה כשנחזור. בפעמים הראשונות גם 10 שניות זה זמן סביר ליציאה בודדת עד לחזרה. 2. כדי להקטין סיכוי ליציאה מהמיטה אפשר להוסיף בעת היציאה "אם אתה צריך אותי, קרא לי ואגיע". 3. בעת החזרה לחדר נרצה להעביר תחושה נינוחה וגמישה. לעיתים נתקרב למיטה כדי לתת ליטוף או נשיקה, לפעמים נשאר לשבת מרחוק. 4. נגדיל בהדרגה את פרקי הזמן בהם נשהה מחוץ לחדר, תוך שימת דגש לכלל מספר 1. 5. בתחילה זמן השהיה בתוך החדר יהיה גדול מזמן השהייה מחוצה לו. בהדרגה נגדיל את השהות מחוץ לחדר עד להגעה למצב של מרבית השהות מחוץ לחדר, וכניסה רק לשם "תדלוק רגשי" קטן. השאיפה תהיה להגיע לפרקי זמן ארוכים משמעותית מחוץ לחדר, בהם הילד רגוע. 6. ככל שניתן, כדאי שההירדמות עצמה תתרחש כשאנחנו מחוץ לחדר. 7. ההדרגתיות היא המפתח, ואפשר להתקדם בשלבים כך שלא חייבים להגיע למטרה הסופית (הירדמות ללא נוכחותנו בחדר) ביום אחד. נוכל לפרוש את זה לנוחותנו, ונתקדם בתהליך בלילות בהם נרגיש שאנחנו מסוגלים להעז יותר.

הרעיון הוא להגדיל את היכולת של הילד להמתין ולהיות נינוח במיטה "שריר ההמתנה". המסוגלות להמתין תגיע מההפנמה ש"אמא/אבא עוד מעט מגיעים", ובהמשך "אמא/אבא נמצאים גם שאינם בחדר". המתנה רגועה במיטה, בחשיכה ובעייפות, מובילה לשיעמום ולהירדמות.