ההנקה כבר לא "מרדימה"?

אנחנו כבר יודעות שאנחנו לא מרדימות את הילדים ושזה לא תפקידנו, אבל יתכן מאוד שחלקם עדיין נרדמים לפעמים גם תוך כדי יניקה, או רק תוך כדי יניקה לאורך היום והלילה.

לפני שנמשיך: אין שום בעיה עם הירדמות בהנקה מבחינת התינוק, זה רק מוביל בסבירות גבוהה יותר לשינה מקוטעת יותר (לעיתים הרבה יותר), לחוויית תלות באמא כדי להירדם, ולעוד כמה השפעות שלעיתים מגבילות.

ואז מגיע גיל 9 חודשים

תופעה נפוצה סביב הגיל הזה, היא שהתינוקות מתחילים להתקשות להירדם בהנקה. ההנקה שבעבר היתה מפילה אותם לשינה כמו קסם, פתאום מתארכת, נמשכת, נמתחת עוד ועוד, והם פשוט לא נרדמים. יכול להיות שהם מתנתקים, ואז מתחברים ומנסים שוב, ושוב, ובכל זאת משהו בקסם הזה פתאום לא עובד. מתסכל מאוד.

מזהות את ההזדמנות?

יכול להיות שכבר חשבתן על האופציה לשנות הרגלי הירדמות, אבל חששתן מהתהליך או שלא ידעתן איך לעשות את זה. אז כעת כשהתינוק.ת שלכן כבר לא נרדמ.ת ביניקה, זאת (גם) הזדמנות לסייע לה/לו להפנים שהם לא זקוקים ליניקה (אם לומר את האמת, פעמים רבות זאת רק מציצה) כדי להירדם.

איך מנתקות הנקה משינה?

מבחינתי אנחנו לא מנתקות הנקה ושינה, אלא מרווחות בין הנקה להירדמות. אני מציע להתעכב רגע על הניסוח הזה, שיש בו דגש לכך שאנחנו עושות משהו שהוא הרבה יותר טבעי ונינוח. המילה ניתוק עלולה מבלי ששמנו לב גם לייצר בתפיסה שלנו תחושה של לקיחה, מניעה, או פרידה כואבת. אולי מבלי ששמנו לב, ההמשגה הזאת גם מוסיפה לחשש.

אני מציע גם לזכור שהחיבור בין יניקה לשינה הוא מלכתחילה לא הכרחי. החל מיום לידתם תינוקות מסוגלים להירדם באופן טבעי גם שלא תוך כדי יניקה, ואפילו גם ללא מציצה. זה נכון שהנקה יכולה גם להשרות רוגע ולסייע בהירדמות, אבל לו הנקה היתה הכרחית להירדמות ולשינה, הרבה תינוקות היו פשוט לא ישנים (תינוקות הניזונים מבקבוק למשל).

אז איך מרווחות בין הנקה להירדמות?

תחילה מאוד חשוב שנהיה רגועות שהתינוק.ת שלנו שבע.ה. לכן נאפשר לה/לו לינוק במרווח מסוים (לא גדול מדי) משעת ההשכבה. נדאג לוודא שבסיום ההנקה התינוק.ת שלנו עדיין ער.ה, ולאחר מספר דקות של השהייה, נוביל אותם לשכב לישון.

איך משכיבות תינוק.ת שרגיל.ה להירדם בהנקה?

פה החלק המורכב, כי חשוב שהסגנון יתאים לתינוק.ת שלנו, ולכן חשוב להבין מה מסייע לה/לו להישאר ברוגע. כלומר המיקום (במיטת תינוק / במיטת ההורים וכו') וסגנון ההשכבה עצמו (כמה ואיזה סיוע נציע) תלוי התאמה לתינוק.ת וכמובן גם לאם/להורים.

דוגמה נפוצה יחסית: תינוקות שרגילים להירדם בהנקה בשכיבה על מזרן ליד אמא.

עדיף שההנקה עצמה תתרחש במיקום שונה מהמיקום בו התינוק.ת רגיל.ה לינוק ולהירדם, כדי שלא להוביל לציפייה שההנקה תימשך עד להירדמות.

בסיום ההנקה ניתן להמשיך בשכיבה משותפת במיטה, כשאנחנו זוכרות שהמטרה שלנו היא לסייע לתינוק.ת שלנו לשמור על רוגע (בכל דרך שמסייעת), תוך שמירה רק על כמה כללים אצלנו בראש:

1. זה לא הזמן לינוק. אין סיבה להציע הנקה, כי התינוק.ת שלי לא רעב.ה.

2. כמו כל תינוק.ת, גם התינוק.ת שלי מסוגל.ת להירדם שלא ביניקה.

3. תסכול בעקבות השינוי הוא טבעי. תפקידי לנחם ברוגע כדי לאפשר הפנמה שהשינוי לא מסוכן.

4. אני לא "מונעת הנקה". אני מאפשרת לה/לו להפנים שהיא/הוא מסוגל.ת להירדם גם בדרך אחרת.

5. הנוכחות של אמא (שאני יונק.ת ממנה) בקרבתי, היא רמז די חזק לאפשרות לינוק. הרמז הזה עלול להיות מעורר ציפייה ולכן גם מתסכל עד מתסכל מאוד (כמו עוגה שמונחת מול פנינו, שמתסכלת הרבה יותר מעוגה שכלל לא נמצאת בבית - בהנחה שרצינו להימנע מלאכול). אם זה המצב, כדאי לשקול שמטפל.ת מוכר.ת אחר.ת ישכיבו אותם לישון (אבא, אמא שניה, סבאסבתא וכו').

בהצלחה!

יאיר סהר, להיות בהורות מקרבת

----

זקוקות הדרכה בנושא שינה?

אם התחושה שמאתגר לכן ואתן זקוקות לשינוי משמעותי, הצטרפו לסדנה. בסדנה תוכלו ללמוד בצורה מסודרת על הצרכים של התינוקות שלכן, ועל האופן בו תוכלו להעניק להם הרגלי הירדמות ושינה שיהיו נוחים להם וגם לכן. וכל זה בקבוצה אינטימית ותומכת.