מציצת אצבע בשינה

אפקט המציצה הוא מאוד מרגיע, וזאת גם אחת הסיבות לכך שהרבה תינוקות מתרגלים להירדם בהנקה, או באכילת בקבוק ושתייה בכלל (מבקבוק עם פטמה).

מציצת אצבע בשינה בחודשים הראשונים לחיים היא אסטרטגית הרגעה עצמית נפלאה בעיני, משום שהיא מאפשרת לתינוקת שלנו להשתמש בה בחופשיות כל זמן שהיא מרגישה צורך, וכך למעשה פחות נזקקת לסיוע חיצוני (שלנו)

שאלה של מינון

כמו כל דבר טוב בחיים, גם למציצת אצבע או מוצץ יש גם היבט פחות מוצלח. שימוש באסטרטגיה הזאת אחרי גיל 4 עלול להשפיע שלילית על מבנה הלסת, לכן רופאי שיניים ממליצים לעצור שימוש במוצץ לכל המאוחר בגיל 4 (אני ממליץ על צמצום שימוש במוצץ באופן כללי, במיוחד בשעות היום, ללא קשר לשינה).

בשונה ממוצץ, האתגר עם מציצת אצבע הוא שמגיל מסוים הרבה יותר קשה לעצור* את ההרגל שמתקבע, ובשונה ממוצץ שאותו ניתן פשוט לא להציע או "לאבד", האצבע היא הרבה פחות בשליטתנו, אם בכלל. לכן במקרה שמציצת האצבע התקבעה כהרגל, אני ממליץ לשחרר אותה מתהליך ההירדמות סביב גיל 8 חודשים, באמצעות הצעה של מוצץ כאלטרנטיבה. לאחר שהרגל האצבע נשכח לחלוטין (כבר יש חיפוש אחר המוצץ, ואין נסיון להכנסת האצבע), אפשר לתרגל הירדמות גם ללא מוצץ במידת הצורך.

---

הזוית האישית שלי

גם הבת שלי (3.5) התרגלה למציצת אצבע בחודשים הראשונים לחייה, והיתה (ועדיין) ישנה ברוגע החל מגיל חודשיים. סביב גיל 9 חודשים הקפדנו על מוצץ בשינה, וכחודשיים לאחר מכן שחררנו גם את המוצץ מחיינו/

*מציצת אצבע היא אסטרטגיית הרגעות ושחרור מתחים. פעוטות שהתרגלו מצוץ אצבע עלולים להמשיך עם ההרגל הזה גם לגילאים מאוד מאוחרים בילדות ואף מעבר לכך. להצמדות לאצבע בגילאים האלו עלולה השפעה שלילית בהיבט החברתי, וגם על החוויה הרגשית (תחושות מתח ובושה).