התקדמות הדרגתית להירדמות "עצמאית" במינימום סיוע

*הפוסט מכוון לתינוקות (עד גיל שנה), או מעט מעל שנה*

תינוקות עשויים להיות מאוד רגישים לשינויים, ושינוי הרגלים עלול לערער אותם, במיוחד כשהם חווים תחושה של תלות בהרגל כלשהו, ובמיוחד במצב של עייפות, שנחווה אצל תינוקות כמצב לא נעים מלכתחילה.

תינוקות שהתרגלו להירדם בסיוע כלשהו (הנקה, מנשא, על הידיים או בתנועה), עשויים להיות לא מודעים לכך שהשינה היא מצב שמגיעה "מבפנים", אלא מאמינים שהם חייבים לקבל סיוע כדי להקל עליהם את העייפות המטרידה. בתפיסה שלהם, הסיוע החיצוני הוא שמביא את השינה וגואל אותם מעייפות.

במצב כזה העברה למיטה עלולה להוביל לבלבול, וגם לבקשה-דרישה סוערת לצאת מהמיטה. זאת משום שהתינוק עשוי לחשוב שלא הבינו שהוא עייף. גם אם ננסה להרגיע ולכוון אותו לשכיבה, הוא למעשה לא יודע מה מצופה ממנו לעשות. כניסה לשינה דורשת רוגע, ומצב של סערה רגשית הוא בדיוק ההיפך מהרצוי.

מה עושים? אופציה יעילה היא להפחית את הסיוע באופן הדרגתי.

למשל, תינוק.ת שנרדמ.ת...

• בהנקה - ננסה לנתק מהנקה לפני ההירדמות עצמה, אך נאפשר לו/לה להירדם באותה תנוחה.

• במנשא - נעביר לחיבוק ללא מנשא בתנוחה דומה

• על הידיים - ננסה להוביל להירדמות לידנו בחיבוק במיטה

• בחיבוק בשכיבה משותפת על מזרן - ננסה לאפשר להם להירדם בקרבה ללא מגע

עד שנגיע למצב בו ניתן להשכיב את התינוק.ת במיטה, נתקדם בהדרגה תוך שהמטרה שלנו היא בשלב ראשון ביסוס הירדמות במצב מאוזן, על מזרן, ובמינימום סיוע לצורך הירגעות.

כשמגיעים למצב שבו אנחנו מניחים את התינוק.ת שלנו על המזרן וכבר מתחילה התכנסות לתנוחת שינה, ניתן לשקול להעביר אותה/ו להירדמות במיטה נפרדת.