ומה אם הילדים לא רוצים לישון?

רובכןם כבר מכירות.ים את ההמלצות העקרוניות שלי להקדים את שעת השכבת הלילה, פשוט כי רוב התינוקות והפעוטות סובלים (גם אם לא נראים ככה) ממצב של חסך שינה כרוני, משום שהם מושכבים לישון מאוחד מדי.

פעוטות רבים מסרבים אקטיבית לשלב של סיום היום (לעיתים באופן סוער), ודורשים להמשיך בפעילות. בהקשר לכך הגישה שלי די ברורה:

אם הילדים שלנו לא רוצים לישון, זה לא אומר שהם לא צריכים לישון

ההבדל בין צורך פזיולוגי לבין רצון פסיכולוגי הוא גדול אצלם כמו אצלנו

מכירות.ים את התחושה שלא בא לנו לישון? שלמרות העייפות נבדוק שוב התראות בטלפון? נחפש משהו נוסף בנטפליקס? נקרא עוד כמה עמודים בספר?

אז גם הם כאלו, רק בקטן

נו אני שומע, תגידו את זה בקול - אבל הם לא עייפים!

אני מאמין לכןם שזאת התחושה.

הרי בכל ערב מחדש יש לנו הזדמנות לבדוק, והנה הם ממשיכים לשחק, להשתולל, רוצים עוד אוכל, ולספר עוד משהו, ועוד לשחק, ועוד... ממש רחוקים משינה.

וכשאנחנו לוקחים אותם למיטה הם מתנגדים בכל הכח, לא מוכנים אפילו לשבת במיטה, שלא לדבר על לשכב. כשמדובר במיטת תינוק יש מצב שיעמדו ויבכו-יצרחו. כשמדובר במיטת מעבר או נוער, יתכן שפשוט יצאו ממנה, ישלפו עוד משחקים מהשידה, יצאו מהחדר שוב ושוב. טירוף מתיש ומרוקן אנרגיות.

וכשמשכיבים אותם ב 20:00 או 21:00 (תלוי מתי הם כבר נמעכים ומסכימים), ההשכבה הרבה יותר קצרה. לפעמים שניות. וכל הסאגה נחסכת מאיתנו.

אז בשביל מה?!

נתחיל מזה שאני מאוד מבין את השאלה-תהייה הזאת, ואני ארצה להרחיב עליה עוד בהמשך. כדי לא לסטות מדי, רק אספר לכם שהשכבה ללילה בשעה מותאמת ולא מאוחרת מדי, מגדילה את הסיכוי של כולנו לחוות שגרה משפחתית רגועה הרבה יותר - ביום ובלילה, בשינה ובכלל.

מהנקודה הזאת נגזרת ההמלצה הראשונית: אם הם נראים עייפים - נשכיב אותם לישון. בלי שיקולים נוספים. סביר שלאורך זמן זה ממש ישתלם לכולנו.

נניח שהשתכנעתןם, נותרנו עדיין עם שאלה לגבי שעת ההשכבה

ההמלצה שלי לשעה 18:00-18:30 (בתקופה הזאת בשעון קיץ) היא המלצה עקרונית-כללית, שלא בהכרח מותאמת לתינוק/פעוט/ילד שלכןם. זה נכון לכל העצות וההנחיות שלי, משום שכאן בקבוצה אני יכול להתייחס בעיקר למה שיתאים לרוב המשפחות ברוב המצבים, ולכן בסבירות גבוהה יתאים גם אצלכןם.

אם אנחנו לא בטוחות.ים שהם עייפים, השאלה המרכזית-מהותית היא איך נדע מתי השעה המותאמת להשכיב אותם?

התשובה שלי היא שנצטרך לבדוק בצורה הנכונה ולאורך זמן. כשאנחנו מסתכלים על הילדים והם לא נראים עייפים, זה לא בהכרח הסימן הנכון. משום שכל עוד הבית "ער", אנחנו פנויים לאינטראקציה, יש הזדמנות ונכונות לעוד פעילויות ומשחקים, והבית עצמו מואר ורועש - הסיכוי שנראה על הילדים עייפות "לייט" הוא נמוך.

בתנאים כאלו, סביר שנזהה סימני עייפות רק כשהם כבר גמורים מעייפות ואולי אפילו מתחננים לשינה. כשהם במצב הזה, פספסנו את רכבת הרוגע. גם אם יירדמו מהר יחסית, סביר שהשינה שלהם תהיה פחות רגועה ופחות מספקת. גדל גם הסיכוי ליקיצה מוקדמת ולעוד רעות וחולות.

איך נבדוק מתי הם באמת עייפים?

נשתדל להיות בבית החל מ 17:00, ואת קירות הבית "נוביל לשינה" סביב 18:00. זה אומר שנאט את הפעילות שלנו, נכבה מקורות קול כמו מוסיקה (אני מקווה שהטלויזיה לא פועלת כמובן), נעמעם אורות לכדי החשכה משמעותית (בכל פעם שהעיניים מתרגלות, נפחית עוד, עד לרמה שרואים רק צלליות), ונאסוף-נרחיק את כל הגירויים-משחקים מהסביבה.

זה הזמן להיות ביחד בהורות מקרבת, לחוות את הילדים, ולאפשר להם לחוות אותנו, בשיעמווווווום...

עכשיו שעשינו את זה - מתי הם מתחילים להראות סימנים קלים של עייפות?

האם יתכן שהם אולי בתזזיתיות יתר?

ברגע שזיהינו סימנים מאחד הסוגים, כנראה שהגיע הזמן לישון

ועוד תזכורת

כשהם בעייפות לייט זה הזמן המוצלח ביותר להשכבה. זה לא בהכרח אומר שהם יירדמו בקלות או במהירות. במיוחד אצל תינוקות ופעוטות שהתרגלו להירדם רק בעייפות מאוד גדולה, לא נצפה להירדמות מהירה ונינוחה, ובהחלט כן נצפה גם להתנגדות ברמה כלשהי לכניסה למיטה.

כשמשך ההירדמות ארוך ואולי גם יש התנגדות, זאת לא עדות לכך שהשכבנו מוקדם מדי, אלא שמאוד סביר שהם עדיין זקוקים להתרגל לרעיון שאפשר להירדם ברמת עייפות שכזאת. חשוב שנאפשר להם לחוות את החוויה הזאת ולהתרגל לרעיון, בכל ערב מחדש.

בהצלחה, ובברכת לילה שקט, רגוע, וארוך לכולנו

אני כאן בשבילכןם לכל שאלה, יאיר