כמה מילים על תזמונים, איזונים, ואורך נשימה
*** אם תנסו לפעול על פי העצות שלי, תגלו שהרבה פעמים הן פשוט לא עובדות. כדי ללמוד מה בכל זאת יעזור, תצטרכו לקרוא את כל הפוסט ***
---
מי שעוקב.ת אחרי השיתופים שלי, יודע.ת ששני הילדים שלי (בת 4.8 ובן 2. עדיין מושכבים לישון כל ערב סביב השעה 18:30. בערך כזה. והשבוע ה'בערך' הזה יצא רק קצת רחוק מהשעה הזאת. באמת רק קצת.
זה התחיל במפגש משפחתי אצל ההורים שלי בשישי בצהריים, כשהגענו הביתה סביב 19:30. ואיכשהו נגררנו לשבוע שבו רוב ההשכבות לא הקדימו את השעה 19:00-19:30. עכשיו אני (חושב ש)יודע מה אתןם חושבות.ים
- 18:30?! זה נורא מוקדם ללילה, במיוחד לבת 4.8 - הלואי שהילדים שלי היו ישנים ב-19:30 - אבל הילד.ה שלי לא עייפ.ה בשעות האלו - מעניין מתי הילדים שלו מתעוררים לבוקר (ספויילר, לא מוקדם במיוחד)
אז מה באמת הביג דיל של הטיפונת יותר מאוחר הזה?
שזה מתחיל להשפיע די מהר, בקטע רע ומפחיד. אבל לא תמיד לזהות, כי השינויים הם קטנים, זוחלים. לא משהו גרנדיוזי, ובטח לא סימני עייפות. פה ושם איזה ביטוי רק קצת גדול יותר של תסכול על איזשהו עניין, טיפונת חוסר מנוחה לאורך היום שמתבטא בהצקות הדדיות או תלונות חזרתיות מפתיעות. כל מני תופעות מציקות לייט כאלו, כשגם אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים בקצת פחות סובלנות מהרגיל.
אנחנו מבינים שגלגלנו כדור שלג
אני חושב שאיפשהו בין שלישי לרביעי כבר התחלנו להבין את זה, אבל איכשהו ברביעי שוב הגענו להשכבה טיפונת מאוחרת. אבל זה כנראה כבר היה הקש (הרב פעמי) האחד יותר מדי.
אמנם הובלתי אותם למיטה כבר ב 18:45, אבל אי השקט היה גדול, גדול מדי. השכבה שבד"כ מסתיימת תוך 10-15 דקות (גם לאורך השבוע הזה), עם יציאה אחת או שתיים של אלה מהחדר, או קריאה וכניסה שלי לעוד חיבוק ונשיקה לשניהם, הפכה לסאגה של חוסר מנוחה ודרישה בלתי מתפשרת לנוכחות שלי בחדר, קושי מאוד גדול להמתין, ואפילו רגע של בכי, אירוע שכבר מזמן הפך די נדיר במחוזותינו.
ממיסים את הכדור - here comes the sun!
אתמול זוגתי הציבה לנו רף. הערב משכיבים ב 17:30. אני כמובן זורם.
במקרה זה יצא גם אחרי יום בילוי בבריכה (בבקשה אל תגידו - נו בריכה, בטח שנרדמו מוקדם. כי זה גם נכון, וגם לא באמת רלוונטי לסיפור), הגענו הביתה טיפונת מאוחר, והחריגה הקלה הובילה אותנו להשכבה ב 17:45. עד 18:00 שני המתוקים שלי כבר היו ישנים.
הבוקר התעוררו אמנם מוקדם מהרגיל, מעט אחרי 6:00. קצת לפני 13:00 בצהריים, גור הפתיע אותנו ונרדם לצהריים בנסיעה באוטו (נו תשאלו - דווקא אחרי לילה שישן מוקדם? כן! כי זה בדיוק הקטע), אבל התחושה שלי היתה שעדיין לא מיצינו את האיזון מחדש. החלטתי שגם היום נכוון ל 17:30.
שוב חרגנו לכיוון 17:42 (אני זוכר, כי בימים כאלו אני ממש על השעון), והפעם כבר בשעה 17:50 שניהם כבר בתוך השינה.
---
למה אני מספר לכם את כל זה?
כי מנסיוני, וזאת נקודה שכואבת לי ממש - רוב התינוקות והפעוטות לא ישנים די הצורך שלהם, וברוב המקרים זה בגלל שאנחנו משכיבים אותם מאוחר מדי.
במילים אחרות - אם אתןם קוראות.ים את הפוסט הזה, אני ממש שמח שהגעתןם עד לכאן, ואנא אל תיבהלו מהבקשה שלי אליכןם לשקול להשכיב את הילדים לישון מוקדם. הרבה יותר מוקדם מה"רגיל". לא ב 20:00, ואפילו גם לא ב 19:00.
אני מציע לכם משהו שלא "יעבוד"
אם תנסו לפעול על פי העצה שלי, תגלו מהר מאוד שהיא "לא עובדת". כי המוח הוא באמת איבר מדהים, וכדי שנוכל לשרוד הוא לומד להסתגל להרבה מאוד תנאי שטח. בדומה לגוף שלנו, שאפשר לקחת אותו אל הקצה לפרקים, או נניח לאכול פחות (או כלל לא) בריא לאורך זמן ולסבול מההשלכות רק שנים רבות מאוחר יותר, גם למוח שלנו יש מנגנוני פיצוי.
כשאנחנו נמצאים בתקופה שבה אין לנו אפשרות לישון די הצורך, המוח "מפצה" ומפריש חומרים מעוררים, וממריץ את הגוף כדי שנוכל לתפקד. יש לזה מחיר, אבל רובנו כלל לא מודעים לו ביומיום. אנחנו למשל לא נרגיש שמשהו עצבן אותנו יותר מהסביר שנתעצבן, או שנדרש לנו קצת יותר מדי זמן כדי להירגע.
כהורים הסיפור מורכב הרבה יותר. במקום "להאשים" את החסך בשעות השינה (הוא האשם המרכזי ברוב האתגרים המשפחתיים, גם בקושי להוביל או להסכים לשיתוף פעולה למשל), התפיסה היא ש"ככה זה ילדים".
בקיצור, כדי שנשרוד המוח כבר סיגל לעצמו מנגנוני עוררות פנימיים, ולכן בשעה שבה הילדים אמורים עקרונית להירדם בטוב, המוח עושה פעולת נגד, מתוך הרגל. כדי לשנות את ההרגל ולצאת ממעגל הקסמים המרושע הזה, חשוב שנאמץ את הדרך מתוך סובלנות. נדרש לנו אורך נשימה למשך תקופה בה נשתדל ככל שניתן לדבוק בדרך. במילים אחרות - כדי לאפשר למוח לבצע את האיזונים, חשוב שנקפיד על התזמונים, ונאפשר לתהליך החזרה לאיזון תקופת זמן כדי להתרחש.
אל תבינו אותי לא נכון. מותר גם לחרוג ולהגמיש מדי פעם באירועים מיוחדים כאלו ואחרים. אבל כשהשגרה הרצויה מתגמשת יותר מדי פעמים בשבוע, נצטרך להכיר בכל שזאת כבר לא באמת שגרה מוצלחת עבורם.
---
כמה מילים על שנ"צ כדוחה שנת לילה
אני יודע שהחדירו בכם את הרעיון של שנ"צ דוחה שנת לילה. הוא נכון רק בחלקו. החל מגיל שנתיים, שנת הלילה אצל פעוטות שעדיין ישנים שנ"צ עשויה להידחות מעט לשעה מאוחרת יותר. כשהם מגיעים לשלב שבו הם מוותרים על שנ"צ (ואני מאוד ממליץ לאפשר להם לוותר מיוזמתם, ולא לכפות עליהם ויתור מיוזמתנו), שנת הלילה תוקדם שוב לשעה המתאימה.
ובכל זאת, אם הפעוט.ה שלכןם ישנ.ה שנ"צ, אני ממליץ לא לצאת מנקודת הנחה ששנת הלילה אמורה להתחיל מאוחר יותר. כשפעוט.ה ישנ.ה שנ"צ, המשמעות היא שהם כנראה גם עדיין זקוקים ליותר שעות שינה. אני תמיד ממליץ להשכיב בזמן, וללמוד בהדרגה ותוך כדי תנועה. המורכבות גדולה יותר, כי יש גם הרבה סיבות אחרות שמובילות לקושי להירדמות, שאינן קשורות דווקא בשעת ההשכבה.
שימו לב שאתמול גור אמנם לא ישן צהריים ונרדם מוקדם, אבל היום דווקא ישן צהריים, השכבנו אותו לישון רק 3 שעות אחרי שהתעורר, והוא נרדם אפילו מוקדם יותר (ואם היינו משכיבים קודם, אני מעריך שהוא גם היה נרדם גם קודם).
