נרדמים רק בנענוע?

תחילה יישור קו: אנחנו לא מרדימים. בדיוק כמונו, גם התינוקות שלנו נרדמים.

לפני שמדברים על סגנון ההירדמות או משנים אותו

חשוב לשים לב שאנחנו מקפידים על כל תנאי הסביבה הרלוונטיים לשינה - בהקשר לנוחות הפיזית, תאורה, טמפ', ותזמוני השינה המותאמים לתינוקות שלנו.

הצעד הבא הוא הפחתה הדרגתית בסיוע

תינוקת שרגילה להירדם בידיים תוך נענוע, עלולה להיות מאוד מוטרדת-מתוסכלת אם התנאים האלו ישתנו באופן פתאומי - למשל בהשכבה במיטה תוך תקווה שתירדם. למעשה כל שינוי עלול להוביל לתחושה של חוסר בטחון מתוך ערעור על המצב שהתרגלנו אליו. ככה אנחנו - בני אדם.

לכן המטרה הראשונה היא ההפחתה, בזמן שאנחנו מחזיקים בראש עקרון חשוב:

אנחנו לא "מרדימים", כלומר מטרת הסיוע שלנו היא לאפשר לה לשמור על רוגע. ברגע שהיא (1) עייפה ו-(2) רגועה, היא תירדם.

בכל השכבה נשתדל לסייע לה להתכוונן לשינה תוך נענוע בידיים, וכשהיא כבר מנסה להירדם נתחיל להפחית בהדגה את מידת הנענוע. נוכל למשל להאט את הקצב תוך כדי ניסיונות ההירדמות ולהגביר מחדש אם היא מתלוננת. כאלטרנטיבה ניתן לעצור ולהמשיך לסירוגין במרווחים משתנים ולא עקביים.

הרעיון המרכזי הוא לאפשר לה להגיע למצב שבו היא מתרגלת למצב של תנועה לא אחידה או קבועה.כשהמצב הזה יהפוך מוכר יותר, היא תוכל לשמור על רוגע גם כשהסיוע מופחת. המטרה תהיה להפחית בהדרגה עוד ועוד את התנועה, עד ההגעה להירדמות במצב סטטי ממש.

מכאן, כשהתינוקת שלנו הפנימה שהיא לא זקוקה לתנועה כדי להירדם, נוכל לעבור להירדמות בשכיבה לידנו, או אפילו (תחזיקו חזק!) במיטה נפרדת.

יאיר סהר, פסיכולוג, להיות בהורות מקרבת